רייס נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

בקשת נושה לבטל הסדר הנושים שאושר ביום 23.2.2006 היא הבקשה שלפני.

המבקשת (תקרא להלן גם 'הנושה'), חברה בע"מ, היא נושה שתביעת החוב שלה לא הוגשה במועד ולמעשה כלל לא הוגשה עד היום, ולפיכך עותרת לבטל את הסדר הנושים ולמעשה לפתוח את ההליך מחדש כדי לאפשר צירופה כנושה ולאפשר לה להגיש תביעת חוב על מלוא חוב החייב. לטענת הנושה – נודע לו לראשונה על ההליכים כאן לאחר שהתקיים הליך בהוצל"פ לביצוע שטר בו לא הגיש החייב התנגדות רק טען במסגרת הליכי ההוצל"פ כי עוד ביום 10.4.06 הגיע להסדר בהתאם לסעיף 35 (י) לפקודה ומשכך אין הוא חב על פי השטר, שמקורו עובר לצו הכינוס.

צו הכינוס לנכסי החייב ניתן בשנת 2001.

הסדר הנושים אושר, בוצע והושלם עוד בשנת 2006, ורק בשנת 2011 הגישה המבקשת את הבקשה לביטול הסדר הנושים שכאמור הושלם עוד בשנת 2006.

להשלמת התמונה יצויין כי "הפרסומים במסגרת הליך הפש"ר של החייב בוצעו בהתאם להוראות הדין הן במועד מתן הצו (הכינוס – י"פ 5058 מיום 7.3.02- א.נ.ח) והן במועד אישור ההסדר וביצוע החלוקה לנושים" (סעיף 2 לתגובת הכנ"ר).

כאמור, רק לאחר שחלפו שנים פנתה המבקשת (במרץ 2011) לבית משפט של פש"ר לבטל את הסדר הנושים מאחר שלטענתה מסר לה החייב את השטרות, שבגינם נוצר החוב הנטען, הגם שידע שהוא חדל פרעון (קרי, טענה המגלמת חוסר תום לב של החייב עובר לכניסתו להליך), וכן ציינה כי החייב "לא רשם את החובות הללו בטופס 5 כנדרש, שאלה המסמכים הפותחים של הבקשה שלו" (עמ' 1 לפרוטוקול). עוד ציינה המבקשת כי ניסתה לגבות את החוב במשך זמן ארוך ופתחה תיק הוצל"פ בשנת 2003, ולטענתה היה בידיה מספר זהות שגוי "שמסר לנו בחברה" וכי "הוא נתן לנו כתובת שאינה הכתובת הפרטית" ולפיכך מסמכי הבקשה לא הומצאו לו על ידי ההוצל"פ (חזרו עם ציון 'לא נדרש') וגם חיפושים שערכה המבקשת למצוא את החייב לא צלחו, עד ש"בצענו לו מסירה חוזרת באמצעות לשכת הוצאה לפועל, המצאה אותה קיבל בשנת 2004..." (עמ' 1); רק לאחר שנים גילתה המבקשת במקרה כי הוא "זכה לזכות במקרקעין בסך של 2.7 מיליון ₪" ומשכך פנתה המבקשת להוצל"פ בשנת 2009.

עתה מבקשת לבטל את ההסדר מחמת אי גילוי פרטים רלבנטיים לנושים בבואם לשקול אישור ההסדר, אי מסירת פרטים לגבי כל הנושים שהיו ידועים לחייב בעת פנייתו לצו כינוס לרבות אי מסירת פרטיה כנושה, דבר המצביע על חוסר תוך לב, וכן ייחסה לחייב מעשי מרמה.

אין ספק כי המבקשת פועלת וטוענת טענותיה במספר מישורים ובלבד שבסיום ההחלטה תוכל לתבוע את חובה המקורי, כך היא מבקשת לבטל את הסדר הנושים מחמת מרמה וחוסר תום לב בהסתרת פרטים מהותיים, כך טוענת לבטלות ההליך בגלל חוסר תוך לב בכניסתו להליך (אם כי טענה זו מרומזת) ולחלופין עתרה לאפשר לה להחריג את החוב כי "זה נחשב כאילו נוצר חוב חדש". התרשמתי כי פעולותיה וטענותיה של המבקשת מבוססים למעשה על עובדה אחת בלבד - איחור בהגשת תביעת חוב.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ובעיקר את עמדת הכנר הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את הסדר הנושים ולא להחריג את החוב הנטען, וראיתי לקבל את העמדה הפרקטית של הכנ"ר לה הסכים החייב ולהורות לחייב לשלם למבקשת את שיעור הדיבידנד ששולם לכלל הנושים כאילו היתה המבקשת חלק מהסדר הנושים; השתכנעתי כי הסדר פרקטי זה ראוי בנסיבות ומאזן בין האינטרסים השונים.

הסיבה העקרית להחלטתי שלא לבטל את ההסדר נעוצה בראש ובראשונה באופי ההליך שהוא הליך קולקטיבי המתחשב באינטרסים השונים של הנושים ש'אוחדו' לצורך קבלת ההחלטה בדבר אישור ההסדר.

בהיות הנושים, שלא בטובתם, במסגרת הליכי הפש"ר בהם נקט החייב, נתנו הנושים הללו הסכמתם להסדר, כל אחד וטעמיו, אם מהסיבה כי החייב הוא איש מבוגר ואינו בריא, אם מהסיבה כי ידעו שלא יוכלו להפרע ממנו בדרך אחרת ובסכומים אחרים, אם מסיבה פרקטית בגלל התמשכות ההליכים לגבייה שבסופה יתכן ולא יקבלו גם את הסכום המוצע, ואם מהסיבה שממילא בסופו של יום הזכויות הנטענות לגבי המקרקעין כלל לא הניבו את מיליוני השקלים שהמבקשת טוענת להם אלא סך של 50,000 ₪ בלבד אף אלה נתקבלו בפשרה.

שוכנעתי כי אין מקום לבטל הליכי ההסדר שנתקבלו על דעת כל הנושים שאף קבלו את הדיבידנד לו הסכימו, ולא הונחה לפני תשתית המבססת טענת מרמה ו/או חוסר תום לב.

לענין זה להדגיש כי אף הכנ"ר סבור כי כל העובדות היו מונחות בפניו ובפני הנושים וכי אין מקום עתה לאחר שיהוי כה ניכר של שנים מאז פתחה המבקשת את תיק ההוצל"פ (2003), לטעון את הטענות המעורפלות בדבר מרמה והסתרת פרטים מהותיים מעיני הנושים; וכך מציין הכנ"ר בעצמו כי "הזכויות בפסק הדין בסך של 2,673,000 ₪ היו ידועות לכנ"ר ודווחו..." וכי כונס הנכסים שמונה "לא הצליח לממש את הזכויות הנ"ל לפני מועד אישור ההסדר שהוצע על ידי החייב" (עמדת הכנ"ר מיום 30.11.11) מכאן שהנושים ידעו על הזכויות הללו במועד בו נתכנסה אסיפת הנושים שאישרה את ההסדר, ועל בסיס העובדות הללו ויתרו הנושים על אפשרות עתידית (שהסתברה בהמשך כאפשרות לא ריאלית) זאת "בשל היותו של מר יהודה פרנקל, החייב על פי אותו פסק דין, בפשיטת רגל אף הוא"; להשלמת התמונה ציין הכנ"ר כי בסופו של יום קיבל החייב רק בשנת 2010 סך של 50,000 ₪ בלבד בגין אותה עסקה.

מכאן, שלמעשה לא הונחה לפני תשתית לטענות המבקשת כי הנושים לא ידעו על זכויות החייב במקרקעין וממילא אין רלוונטיות לכל הטענות של המבקשת כי לא היה בידי הנושים פרטים מהותיים עובר להסכמתם להסדר, אלא להפך לדברי הכנ"ר העובדות הובאו לפניהם.

לא רק זאת אלא שבהתאם לדיווח הכנ"ר ממילא עולה כי הסכום הזעום שקבל החייב בסופו של יום מתיישב עם רצון הנושים לאשר ההסדר במתכונתו חרף ידיעתם על הזכויות האמורות, וכך כבר קבלו את הדיבידנד עליו הוסכם וסיימו פרק זה של גביית החובות מהחייב לפני שנים, והנה עתה באה המבקשת, לאחר שנים רבות, ולא בלי שיהוי ניכר, ומבקשת "בשמם" לפתוח עתה את ההליכים ולחייב את הנושים ל'עבור' שוב את ההליכים שמבחינתם כבר נסתיימו בהסכמה.

ככל שהיתה מונחת לפני תשתית עובדתית המצביעה על השגת ההסדר במרמה, על כך שהחייב לא עמד בחיובי ההסדר, על עוול שנגרם לנושים בגין אי מילוי ההסדר ו/או סיבות מהותיות המצדיקות נקיטת צעד כה דרסטי שנים לאחר ביצוע ההסדר - היה מקום לבחון את ההסדר ואת ביטולו, ואולם מאומה מאלה לא הונח לפני.

כאמור הכנ"ר בעצמו הבהיר הן בתגובותיו לבקשה והן בדיון שהתקיים לפני כי כל העובדות הרלבנטיות למצבו הכלכלי של החייב לרבות הטענות לזכויות במקרקעין היו ידועות לנושים, משכך ובהעדר כל תשתית רלוונטית לטענת המרמה – לא מצאתי לבטל את ההסדר שכאמור הושלם עוד בשנת 2006!!!

להוסיף לכך כי אף אני התרשמתי מהחייב, מגילו ומנסיבותיו וממילא לא מצאתי לשנות התרשמותי זו באורח סתמי ואל מול חסר בתשתית עובדתית שיהיה בה לשנות את ההתרשמות.

ואשר לבקשה להחריג את החוב ולאפשר למבקשת לנהל הליכים לגבייתו מחוץ להסדר – מצאתי אף כאן להשיב בשלילה.